1. |
||||
|
אין לי זמן
הרף עין ואני הולך מכאן,
אל הגן
שממנו מפכה המעיין.
עייף מן העולם
אבל הולך בראש מורם
גאה כמו חייל ותיק
ויש עוד משהו שרציתי להספיק.
עוד דקה
ואראה שוב את העיר העתיקה,
כמו כולם
הטיפה האבודה תחזור לים.
ואת אומרת שזה כבר מאוחר, תלך לשכב
אבל אני שוב לא מפסיק,
כי יש עוד משהו שרציתי להספיק.
לא יכולתי להפסיק לנסוע
חציתי נהרות גדולים,
רציתי לחזור אליה
לנוח בין גלים כחולים.
בין כל ההבל והריק
יש עוד משהו שרציתי להספיק.
תן לי יד
עוד רגע ואני הולך לשם לבד,
אם זה קר?
ומי יודע אם בכלל יבוא מחר.
אני שומע את משק כנפיו
של בנו של השטן
ואת עונשי הוא לא ימתיק,
ויש עוד משהו שרציתי להספיק.
|
||||
2. |
בנימין וסאלח
03:39
|
|||
|
ושוב השקט חוזר לסמטאות
כמו מן חידה, להיות או לא להיות
והצמרמורת חולפת בקירות
זיכרון של עיני-בטון, עיניים עייפות.
בנימין, איפה אתה?
האוכל בצלחת מתקרר ואימא מחכה
כשראיתי אותך בבוקר יורד למעיין
אני ידעתי, אני ידעתי
זה בטח מסוכן.
ועבר בי כמו חץ בלב כששמעתי חדשות
לאמהות יהודיות יש אינטואיציות חזקות
בחוץ יורד הערב, נופל על הגדרות
ושקט כבד כבד,
כבד כמו הדמעות.
ושוב השקט חוזר לסמטאות
כמו מן חידה, להיות או לא להיות
והצמרמורת חולפת בקירות
זיכרון של עיני-בטון, עיניים עייפות.
סאלח, איפה אתה?
האוכל בצלחת מתקרר ואימא מחכה
כשראיתי אותך בבוקר יוצא מן המחסן
אני ידעתי, אני ידעתי
זה בטח מסוכן.
ועבר בי כמו חץ בלב כששמעתי צעקות
לאמהות ערביות יש אינטואיציות חזקות
בחוץ יורד הערב, וחושך עוד מעט
העולם שוב מסתובב מהר
אבל אצלה לאט.
ושוב השקט
חוזר לסמטאות.
|
||||
3. |
לב שחור
03:44
|
|||
|
שוב היה לי לב שחור, מעל בער ירח
יצאתי לחפש מסתור, משמע – אני בורח
הגעתי לערי הספר של ההוויה
שם הכול כל-כך מוזר, מתחמק מהבנה.
בבטן עצירת גשמים, הראש קודח מחשבות
כל הלילה בשדים עושה לי מלחמות
כשעמוד השחר קם החלטתי לבקר אותה
היא רדומה, סדינים משיש לבנים מכסים את מיטתה.
הלב שחור בעולם שנלחם על הדרך לאור.
לפתע היא דברה אלי, למרות שנפטרה מזמן
אני זוכר בדיוק מתי, היה זה בי' בניסן
בגוף צנום, מלא סרטן, על המיטה בבית-חולים
לקחה איתה משפט סיום – פסוק מספר תהילים.
כן, לפתע היא דיברה אלי מעל פסגת הר הזיתים
אמרה לי: "הסתכל סביבך פרחים סגולים וצהובים,
מעבר לאבו-דיס, למדבר וים המלח
שם תחפש וגם תמצא איש אחד שמח".
הלב שחור בעולם שנלחם על הדרך לאור.
בין הר הזיתים להר המוריה
בתוך העמק המדהים שט ענן של ערפל
בכנסייה של מריה שבעה צריחי זהב
באור זריחה אפשר לראות את כל היופי הרב
ובדיוק ממול - שער הרחמים
שעומד נעול כבר מאות בשנים
כן, זה קו הגבול, קו הגבול.
|
||||
4. |
שקר תיאבון שליטה ממון
03:50
|
|||
|
אם יום אחד תגלה את האמת
בא ותאמר לי היכן היא נמצאת,
לא באתי לכאן רק כדי לחפש
ואין לנו זמן לחכות לאיזה נס.
ברחובות, בין אנשים,
פתחתי לי דלת בתוך ראשי
בין אריות, עכברים וכרישים
רק מנסה להיות אנושי.
עד שהידיעה לא תגיע
שום דבר אחר לא ישפיע
שלום הבטיחו לי, ומשיח
כבר המון שנים לא מגיע
מה שסיפרו לי לא נכון
שקר תאבון שליטה ממון
זה הזמן לבדוק בארכיון
מה שסיפרו לי לא נכון
בכביש החשוך המוקף עיוורון
איפה אני בתוך ההמון
ויש רמזים שנותנים לי צפון
מביט בירח ולא בשעון
אין לי דגלים וגם אין לי המנון
לא מאמין ליושבים בשלטון
בדמדומים של אור אחרון
כאן, בשביל בין ציון לבין בבילון.
לא תמצא אמת ברקיע
חפש אותה באינטרנט ובדו-שיח
כל עוד ההון שולט לא נגיע
לעולם שקט ומרגיע
מה שסיפרו לי לא נכון
שקר תאבון שליטה ממון...
זה לא נכון
זה לא נכון
זה לא נכון שנגמר להם התקציב
שיחפשו אצלם בכיסים
הם שכחו שם כמה פירורים
זה לא נכון שנגמר התקציב
זה לא נכון שהשכנים לא רוצים בשלום
הם מחכים לו יום אחר יום
אז בוא נפתור את התעלומה:
מי עושה כסף בזמן מלחמה?
זה לא נכון שאין מספיק מקום בעולם
יש המון המון לכולם
זה לא נכון שאין שפע על האדמה
רק צריך לחלק בחכמה
מה שסיפרו לי לא נכון
שקר תאבון שליטה ממון.
|
||||
5. |
אמא (לא נשאר אותו דבר)
03:43
|
|||
|
המכונית דוהרת על הכביש, אני נוסע
להיפגש איתה הערב על החוף
אמא מחכה שם, היא נראית כל כך שונה
שום דבר כבר לא נשאר אותו דבר.
חלפו כבר כך וכך שנים מאז היינו ילדים
אבל הלילה, כמו נעורתי מחלום
כשטיילנו על החול הגלים שטפו הכול
ושום דבר כבר לא נשאר אותו דבר.
לא נשאר אותו דבר,
שום דבר כבר לא נשאר אותו דבר.
אמא מסתכלת על הים ומחפשת
שריד של איזה משהו מוכר
אבל לי זה לא אכפת, רק הולך איתה לאט
שום דבר כבר לא נשאר אותו דבר.
בזיכרונות האבודים שהשאירה על החוף
היא תוקעת זוג עיניים מחפשות
שואלת – איפה כל אותם צדפים
שהיו על החופים
שום דבר כבר לא נשאר אותו דבר.
לא נשאר אותו דבר,
שום דבר כבר לא נשאר אותו דבר.
איך עננים של שקט מכסים אותי פתאום
כשאני עטוף בשתי ידייך
מתפלל בלחש שזה רק לא יעבור
איך שאני אוהב אותך.
הייתי פעם במקום
רחוק רחוק כמו ארמון
ואחר כך יצאתי אל הדרך.
כל כך קשה להיזכר
שזה אני ולא אחר
כששום דבר כבר לא נשאר אותו דבר.
לא נשאר אותו דבר,
שום דבר כבר לא נשאר אותו דבר.
|
||||
6. |
תעה ביערות
05:46
|
|||
|
אם אתה בורח
אל תביט לאחור
ואם אתה שולח שורשים
אל תעצור
אם אתה אורח
אל תצפה תמיד לבחור
אם היום הזה חשוך
ודאי מחר יגיע אור.
אם אתה שוכח
את הדרך לחזור
פשוט המשך ללכת
עד שתופיע מאחור
כי זה עגול כמו ירח
ומתארך כמו פרוזדור -
בצד אחד חשוך
ובאחר מאיר האור.
תעה ביערות
אבוד בסמטאות
מלאכים בשמים –
כשאתה רועד מפחד הם שומעים
כשהלב שלך פתוח
הם עונים.
|
||||
7. |
אופק נעלם
03:12
|
|||
|
זו הסירה איתה אגיע עד לקצה הים
ספסל עליו תוכלי לשבת עם הילד הקטן
המשוטים כמו ידיים, לוקחים אותי לשם,
אל המקום בקצה הים.
מי ברכב, מי ברגל – אלו ההולכים
והכוכבים שבשמים, כמו מפת דרכים
האנשים שלא אראה שוב – נפרדתי מכולם,
להתראות בקצה הים.
אני חותר בכל הכוח
במשברים נזרק
ולפעמים כדי לשמוח
שותה משקה חזק
ומזמר שירים מפעם
שבאו מאי שם
מאיזה אופק נעלם
בקצה הים.
הספרים אותם קראתי לימדו אותי לחשוב
והשירים אשר שמעתי, לימדו איך לאהוב
ואז את באת, הבאת איתך את הילד מאי שם
מהמקום בקצה הים.
זו הדירה איתה נשוב, בניתי לך מפתן
ספסל עליו תוכלי לשבת עם הילד הקטן
והגלים יהיו ידיים
בואי וניסחף איתם
אל המקום בקצה הים.
אני חותר בכל הכוח
במשברים נזרק
ולפעמים כדי לשמוח
שותה משקה חזק
ומזמר שירים מפעם
שבאו מאי שם
מאיזה אופק נעלם
בקצה הים.
|
||||
8. |
||||
|
אם תלך לגליל העליון
שם הרוח מכה בגבולות הצפון
שא ברכה לאחת מאי שם
היא לי הייתה אהובה מכולן
אם תלך כשהשלג נמס
וזורם לנחלים הקרירים
שים עין לראות שהיא לבושה היטב
שמורה ומוגנה, מפני הרוח המיילל
וכשתראה אותה ספר אם שערה ארוך גולש
מחליק ומסתלסל על כתפה הענוגה
וכשתראה אותה ספר אם שערה עודו גולש
כי כך היא חקוקה בזיכרוני המתקהה
לך תדע אם היא עוד זוכרת בכלל
עוצם עיניים בתפילה
בימים המאירים
ובחשכת הלילות הקרים
אם תלך לגליל העליון
שם הרוח מכה בגבולות הצפון
שא ברכה לאחת מאי שם
היא לי הייתה אהובה מכולן
|
||||
9. |
זיכרונות
04:53
|
|||
|
בליל שבת, בחיק המשפחה
ארוחת הערב על הפלטה מחכה
הריחות והמראות ספוגים קדושה
אבא מברך על יין לפני ההגשה.
ובבוקר בתפילת השחרית
בברכת הכוהנים מתחבא בתוך טלית
עוצם עיניים, נזהר מלהביט
והזקנים מתלחשים ברומנית.
הזיכרונות - ביחד בשבת
אבא, אימא, בן עם בת
כמו בשיר - "כמו בבת..."
וזיכרונות של יחד בשבת
כמו גלים שמביאים ריחות שכוחים
מן המרחק,
מן המרחק.
בבית-הכנסת בין מנחה לבין ערבית
הגבאי מכין שולחן לסעודה שלישית
דג מלוח, זיתים וקרקר זול
כל הקהל מוזמן לשבת לאכול
וכבוד הרב שואל וכבוד הרב משיב
יש מי שחולם ויש מי שמקשיב
אבל כל הסוד שבעניין הוא
שצפוף סביב השולחן הקטן.
הזיכרונות...
בליל שבת, סמוך לשעת שקיעה
אני נוסע והדרך ארוכה
בשמים נדלקים אורות של אש ולהבה
ובראשי עולה באוב תמונה נושנת אהובה.
אני ניזכר שוב בנרות, שוב בבשמים
בדרך לתפילה בבגדים הלבנים
יד ביד עם אבא והכבישים ריקים
כשמסביבנו מלאכי שרת שרים.
בליל שבת, בארץ רחוקה
אולי הייתי כבר אבוד אילולא אותה תמונה
מוציא נרות, מדביק על הקופסא
מברך, עוצם עיניים בשתיקה.
הזיכרונות...
|
||||
10. |
אוהב
03:34
|
|||
|
אוהב את השמש משזפת לי את הגב, אוהב אוהב אוהב
ואת הירח המלא של ט"ו, אוהב אוהב אוהב
אוהב על האופניים לרכב, אוהב אוהב אוהב
ואיך שאתה נרדם לי עכשיו, אוהב אוהב אוהב
אוהב אותך בסרפן הכחול, אוהב אוהב אוהב
גם כשאת מורידה את הכל, אוהב אוהב אוהב
על הים לשחק עם החול, אוהב אוהב אוהב
אוהב לטייל בעולם הגדול, אוהב אוהב אוהב
אוהב לגנוב סגריה למרות שהאסטמה, אוהב אוהב אוהב
חונקת אותי, אבל זה לא נורא, אוהב אוהב אוהב
אוהב לשמוע אותך אומרת את מה שאני אוהב, אוהב
אוהב את השמים ואת האדמה, אוהב, אוהב.
אוהב את אבא ואת אימא ואת כל המשפחה, אוהב אוהב אוהב
אוהב רגעים קטנים של שמחה, אוהב אוהב אוהב
בטלפון לדבר אתך, אוהב אוהב אוהב
לשפוך את הלב, להאריך בשיחה, אוהב אוהב אוהב
אוהב להסתכל על הילדים שבגן, אוהב
אוהב להיזכר איך הייתי קטן, אוהב
אוהב לראות אותך מזיזה את האגן, אוהב אוהב אוהב
כשאנחנו בסלון רוקדים עם תקליט ישן, אוהב אוהב אוהב
אוהב את העצים שגדלים בגינה
אוהב את מה שקרה לי השנה
את מה שנשאר ואת מה שהשתנה, אוהב, אוהב.
כי אחרי יומיים בלב מדבר נפתח לי הלב
בדרך כביש הערבה
נזכרתי כמה שאני אוהב.
|
||||
11. |
צפת
11:01
|
|||
|
היה זה ערב הפסח, בכביש הישן לצפון
כשהסדר הסתדר יצאנו מבית המלון
כן, בארץ הזו הדרך נגמרת
אחרי שעתיים וקצת
אבל המרחק והזמן כאילו אינסופיים
בין נתניה לצפת.
באביב מצפון לכינרת
המסתורין עדיין נשמר,
מוגן כמו אוצר, מתחבא, מסתתר
מפני העולם הקר
כשהשמש שקעה במערב
ומטבריה עלו האורות
הירח בכינרת נצץ באור יקר.
זה האור, זה האור
זה הנר שנידלק בתוך
הלב השחור.
אחר-כך הלכנו לבקר את ש'
וגיליתי שהוא אבו-זקן
ושיש לו אישה עם מטפחת על הראש,
וילד קטן בכור
ש' לא הפסיק לשיר ולדבר
שלמה קרליבך ורבי נחמן
הוא אמר לי: "היום הראשון לעומר
אז כדאי שתתחיל לספור..."
אז קבענו בבוקר למחרת
בקבר של הרבי שמעון
יש שם ישראל אחרת
ואוטו שמוכר שלגונים
מעל למערה של בר-יוחאי ובנו ניצבת אבן
שם ש' ואני עמדנו וקראנו תהילים.
כך עברה לה שעה ארוכה
וראשי החל קודח
ש' כבר היה על הרצפה
עטוף טלית ומתייפח
אז השארתי אותו שם ועליתי
עליתי על הדרך לצפת
ולא ידעתי לאן ומהיכן אני בורח.
זה האור...
וכשהגעתי לצפת מיד הבנתי
כאן טמון המפתח
לסוד שחיפשתי מהיום שנולדתי
ואולי אפילו לפני...
כל היום בסמטאות, עד ששוב
שקעה השמש ושוב עלה ירח
על בית העלמין שבוואדי ועל בית הקפה.
הבטתי בו- עגול ומלא
וידעתי- זה הרגע לו חיכיתי
התפתלתי בכביש היורד לבית העלמין
מעבר לאולם מואר פלורוסנטים,
פתאום הוא ניגלה לי:
מעיין של מסתורין חצוב בסלע עתיק יומין.
ובתוכו טבל במרץ
איש אחד, נדמה לי שקראו לו אריה
גם האר"י הקדוש טבל פה,
לפני כמה מאות שנים.
בשרי נעשה חידודין-חידודין, ורגלי נשאוני
אל בית-העלמין שבוואדי מוקף ההרים.
בלי להבין כיצד
פתאום מצאתי את עצמי במערה
הייתה שם דמות ולא ידעתי
אם פסל היא או מלאך
התיישבתי על הרצפה הקרה
והבטתי אל התקרה
סביבי הנרות דלקו באוויר הלח.
זה האור...
“קום מיד! אתה יושב על קבר!
האם אינך רואה?”
הייתה זו הדמות שפנתה אלי פתאום
ועורי הפך סמרמר
“מי אתה?”, שאלתי
“אברם”, הוא אמר ונתן לי כיסא.
“מי קבור כאן?”, שאלתי
“חנה ושבעת בניה”, הוא לחש.
אברם קם, בירך אותי לשלום, והלך לו
נשארתי שם לבד, היה לי חם, היה לי קר
הדמעות כבר עלו בעיניי
חשבתי על חנה היושבת
ומבכה את בנה הקטן והרך
פתחתי סידור וקראתי בשם אלוהי.
זה האור...
ולא הספיקו לעבור שבעה רגעים
וקולות עלו בפתח
חנה, שבעת הבנים ואני
עמדנו לקבל אורח
מסתבר שהיו אלו שני אברכים,
הראשון, נדמה לי שקראו לו ברוך
ושם השני עד היום מראשי פורח.
ואז שאלתי את ברוך: “ברוך, תגיד,
למה אסור לומר את שם אלוהים המלא?”
ברוך, מזועזע, אמר:
“אנו קטנים מדי בשביל זה”.
אבל אני בכלל לא הרגשתי קטן
כי ליבי החל מתנפח
וגדל וגדל עד שעטף את כל העולם.
ואז הכל התהפך
ושאלתי את ברוך עוד שאלה:
“המערה הזאת היא בתוכנו,
או שמא אנחנו בתוכה?”
ברוך החכם חייך ואמר: “גם וגם, גם וגם.
גם העולם בתוכנו וגם
אנחנו בתוך העולם”.
מאושר וזורח יצאתי ועליתי
חזרה למעיין הנובע
התפשטתי וטבלתי במים
ארבעים-ותשע פעמים
בעבור שבעת השבועות שסופרים
מיום שהפסח קובע,
ואת התורה אלוהים נתן ביום החמישים.
זה האור...
ומאז אותו היום שהייתי בצפת
שוב אינני יודע
האם זה אתה העומד כאן מולי
או אולי זה אתה בתוכי?
את הדברים שאתה מדבר אל דמותי,
מאיפה אני שומע?
האם אלו קולות העולים באזני
או הזיית ליבי?
כך או כך מצאתי את עצמי
בכביש החוזר לשרון
בקיוסק בעפולה, לפני כביש הסרגל,
שם שתינו קפה אחרון.
כי הדרך מצפת חזרה
כאילו אינסופית,
וכשהגענו הביתה
עלה כבר האור הראשון.
זה האור, זה האור
זה הנר שנידלק בתוך
הלב השחור.
|
||||
NaNa Disc | נענע דיסק Israel
ברוכים הבאים לעמוד הבנדקמפ של נענע דיסק! האלבומים זמינים להורדה ולהזמנה במשלוח רשום בדואר. ניתן ליצור איתנו קשר באמצעות הטופס כאן למטה, או בהודעה בעמוד הפייסבוק
@NaNaDisc
m.me/NaNaDisc
